אני לא שוכח את החיים עצמם

החיים נפלאים. הם טהורים וזורמים, נהר החיים תמיד זורם, וכל מה שזורם טהור. המציאות שלנו די ג'יפה. המציאות שלנו כוללת מלחמות וניצול ואכזריות לאדם ולבעלי החיים.

המציאות ממש לא זורמת - לא המציאות הבטחונית, לא המציאות הכלכלית, לא המציאות הסביבתית...

אלו שני דברים שונים בתכלית - "חיים" ו"מציאות".

החיים תמיד חופשיים, הם אינסופיים. המציאות בהגדרתה מוגדרת וחסומה.

גבולות המציאות הם המצאה שלנו. כמו שגבולות המדינות הם פרי מוחנו הקודח.

האדם שבוי ע"י רעש של מחשבות, אמונות, פילוסופיות, תאוריות, אידאולוגיות.

כל אלו מהווים את המציאות שלו. אפשר לומר שהמציאות היא מה שאנחנו מוצאים בחוץ.

כלומר - אנחנו מוצאים בחוץ את מה שבפנים, כמו היינו מקרן שמקרין סרט, והסרט הוא המציאות.

החיים הם האור של המקרן שמאפשר את כל ההקרנה הזו בכלל.

החיים מתרחשים מעל לשפה במימד שקט.

החיים מתרחשים כשהמילים נעלמו ואין ענני מחשבות שמוקרנים במציאות.

מי שחי וקיים, חי בחסד של הרגע ונוכח באופן מלא בתוך החיים.

ואת/ה - האם הנך הוויה חיה או שמא הנך בשבי המציאות?